הטיול הקודם נגדע כזכור באיבו. לכן התעקשתי לצאת השבוע לטיול "מתקן" למרות תחזית מזג האוויר שהייתה מאוד קרה וגשומה. עקרונית, עם תחזית כזו יש שתי אפשרויות. ניתן לברוח כמה שיותר רחוק בתקווה שענני הגשם לא ישיגו אותנו וניתן גם "לחבק את הגשם", לצאת ארוזים במיטב עטיפות הניילון אל הבוץ והשיטפונות, הגשם והקור. הפעם בחרתי באופציה הראשונה. לערבה.
חוצה ישראל שהסתיים לפני כמה ימים, הדקאר שכבר דופק בדלת ומעל הכל התוואי של הערבה בואך מצפה, כל אלה דחפו אותי למסלול מהיר, קשוח, ארוך ומאתגר. לראשונה אפילו עשיתי תכנון זמנים מדוקדק כי והיה ברור שכל סטייה ממנו תסכן את סיכויי ההשלמה של המסלול. תוסיפו לזה את העובדה שהתאריך,21 לדצמבר, היום הקצר בשנה שהובטח שהוא גם סוף העולם תבינו שיצאתי למסלול הזה עם איזה קמט דאגה אחד או שניים.
ההכנות המדוקדקות שעשיתי והעקשנות שהפגנתי במיילים טרום הטיול לא הפריעו לחברים הטובים שלי לאכול לי את הראש אפילו בדרך דרומה על שינוי היעד לאיזה טיול דיונות באיזור חלוצה. כמעט נשברתי. רק גיל שטען שעם צמיג אחורי כמו שיש לו הוא לא יכול לרכב בדיונות גרם לכך שהטיול יצא לפי התכנון. וטוב שכך.
שלא כמקובל במקומותינו. נפתח בסרט והיומן יגיע אחר כך.
ועכשיו ליומן: