למרות שעבר חודש מאז שרכבנו בפעם האחרונה, הטעם המתוק של דרך הסוכר מהטיול הקודם עוד נשאר לכולנו בפה והחלטנו לצאת שוב למדבר יהודה. הפעם בדגש גדול עוד יותר על סינגלים, סכינים, נאקבים ושאר הגדרות לשבילים רחבים כרוחב צמיג, בעדיפות לכאלו שתלויים מעל תהום.
לפעמים התברברנו.
לפעמים נפלנו.
לפעמים נתקענו.
לפעמים הגענו למדרגה שרק בסבלות אפשר לעבור אותה.
לפעמים נדרשנו לחבל כדי למשוך חבר מצרה.
אבל תמיד הרגשנו את רוח ההרפתקה נושבת במפרשינו ודוחפת אותנו קדימה.
המחשה לכל זה יש בסרט של רון, שהפעם מארח גם את דן כ "מצלמה 2". (ושוב אני מצא עצמי מתנצל על הפסקול, אין לי יד ורגל בנושא...)
תת סינגלים במדבר יהודה from Ron on Vimeo.
תכל'ס, לא אהיה מפורט מדי, רק אגיד שיצאנו ממצוקי דרגות, שבעה אופנועים בכל המנעד שבין דו"ש לבין דו"פ. אחרי סשן קצר על השביל האדום שנוסע עד אלמוג, נכנסנו לשבילי הגמלים שמטפסים צפונה ומערבה. אחרי כמה נפילות להסרת החלודה, הגענו למדרגה שמחיר הטעות בניסיון לא מוצלח לטפס אותה יכול להיות גבוה מאוד שכן תהום לא קטנה נמצאת כמה עשרות סנטימטרים מימין לה. בחרנו בשיטת הסבלות המסורתית (או "הופסה") כדי להעלות את כל שבעת האופנועים את המדרגה.
משם לרכיבה נוספת על סכינים, ללקק את האצבעות.
ומשם לעוד זיז סלע בולט ופוטגני.
משם לכיוון כמה גבים, פוטוגנים לא פחות.
המדבר הזה, משהו!
משם לטיפוס מתפתל במעלה איזו קרן, שאת הסיבוב האחרון שלו צריך לקחת כמנהג המשאיות, עם כמה רוורסים ואולי איזה מכוון קרקעי.
בראש הקרן עצרנו להרמת הכוסית המסורתית שנוצלה הפעם על ידי החברים לברכות חמות לבני הצעיר שאך נולד לפני שלושה שבועות. תודה חברים.
מראש הקרן רואים רחוק וכבר ראינו שהגיע הזמן לחזור. בדרך חזרה עוד ירדתי איזו ירידה מפוקפקת שרק בסופה הבנתי שכנראה זה לא היה רעיון כל כך טוב. את הגמל של גיל שכבר התחיל לרדת אחרי משכו החברים עם חבל שיש בפק"ל בדיוק למטרה הזו. גם אני קיבלתי סיוע של כמה מטרים בחסות החבל. סוף יום, כבר מותר.
בדרך עוד עשינו תצפית מקסימה
ומהתצפית חזרה היה עוד איזה סינגל.
היה תענוג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה