הידיעות על התפטרותו של דוידי פרל, ראש מועצת גוש עציון, תפסו אותנו בהפתעה. "העדפתי שקט על צדק" הוא אמר. גם אנחנו מעדיפים שקט על פני כל דבר אחר ומיד נזכרנו בידידנו מקהילת קודש מעלה רחבעם, דרורי, האיש ובית הקפה, וחפצנו לשמוע ממנו את פרשנותו למתרחש.
דא עקא, בית הקפה בו ישבנו אשתקד הפך מאז גם הוא לרמץ וקפה כבר אי אפשר לקבל שם, מקסימום קרטושקעס. מלחמות היהודים תמיד היו הקשות מכולם.
בצר לנו חישבנו מסלול מחדש ובמקום קפה במעלה רחבעם, סגרנו על חומוס בנוקדים. איך היה? הסרט של רון יסביר:
ולסיפור:
המשפט "דברים טובים באים באריזות קטנות" כנראה שנכתב על מדבר יהודה. המדבר הקטן שלנו הוא גן עדן לרוכבי אופנועים ושבילי הגמלים המרשתים אותו לאורכו ולרוחבו הם מקור בלתי נדלה להנאה.
את טיול פתיחת עונת 2016/17 החלטנו להקדיש למדבר יהודה. מגיע לו.
יצאנו ממישור אדומים ישירות לדרך הסוכר, קצת תרגול במסלול מוכר לפני שממשיכים.
בחיבור של דרך הסוכר עם נחל אוג עצרנו להתבוננות בביר אל מלקי שהיה יבש פיתה.
משם ממשיכים דרומה על הסינגל שלוקח לכיוון רוג'ום רוחיף ומגיע עד המונטר. עליות וירידות די תלולות אבל האחיזה בקטע הזה סבבה והאתגר האמיתי הוא לא להתנגש ברוכבי האופניים שבאים בירידה ממול.
עולים ויורדים, הנוף פצצה, מזג האוויר קלאסי.
ולפתע! עוצרים! הגאסגאס של גיל החליט לדמם מהרדיאטור. עצרנו לתיקון חירום שכלל עיסוי רקמות עמוק בעזרת פוקסלינה.
על הדרך מסתבר שעצרנו שנייה אחרי דרופ ורוכבי האופניים שהגיעו ממול הביעו מורת רוח שעצרנו להם את השוונג. הסברנו להם ששום דבר בעולם הזה לא קורה סתם ואם עצרנו שם זה כי יד נעלמה שלחה אותנו למנוע התרסקות שלהם בדרופ. איכשהו הם לא הרגישו צורך להודות לנו.
בסוף תוקן הרדיאטור, והגאסגאס המקרקש קיבל תג שמיש (זמני) שוב.
המשכנו לעלות....
ולרדת....
לא עבר הרבה זמן והיינו למרגלות המונטר. אבל למרגלות המונטר זה לא מספיק, צריך לטפס לפסגתו.
במפה מסומן סינגל שעד עתה לא הכזיב. המטרים האחרונים בעלייה למונטר היו מעט מורכבים יותר, ציר צר מאוד, מדרגות סלע והכל מוגש על מצע של אדמה פריכה ואבנים חופשיות לרוב. אחד אחד עברנו שם, מי ברגל ומי ברכב.
לא היה פשוט.
אבל בסוף כולנו עלינו למעלה. שם גם הצטלמנו לתמונה קבוצתית עם חמור שאיכשהו קצת פחות נהנה מאיתנו מהסיטואציה.
מפסגת המונטר רכבנו בדוך למבצר הורקניה, הרבה זמן לא היינו שם.
יופי של מקום, אחלה שביל שיורד מהמבצר למטה.
ומהמבצר, למנזר. הצצה חטופה במרסבא, כי אם אנחנו כבר בשכונה, לא ניכנס?
פחות משישים שניות היינו שם והתחלנו לרדת בסינגל חביב לכיוון בריכות השיקוע של הקידרון וערוצו הביובי.
השעה התחילה להיות מאוחרת, החושך מגיע מוקדם ויש עוד לא מעט דרך. עוד ידוע שחומוס זה לא משהו שאוכלים בחמש דקות. חומוס כהלכתו מחייב הסבה על צד ימין ובירה. איך זה מסתדר עם עוד שעתיים עד החושך?
מסתבר שכשיש לך אחד כמו דורון בקבוצה, זה מסתדר. כל מה שהייתי צריך להגיד זה שכנראה לא נספיק לחומוס וכדאי להסתובב. זה הספיק להעביר את מתג מפת ההצתה שלו למצב "R" (קיצור של Rנבת) והנ"ל החל למשוך אותנו קדימה במהירות בשבילים הטובים יחסית שבמרחב זעתרה בואך כפר אלדד.
די במהירות הגענו לחומוסיית המדבר https://www.facebook.com/gamac2015/ השוכנת כמה מטרים מהש"ג של נוקדים. השעה הייתה 13:40 הרבה זמן לא היה לנו אבל כל ניסיון לזרז את בעל המקום נתקל בסירוב מנומק. "אנחנו עושים הכל טרי" הייתה התשובה. טוב, אם אין ברירה אז אין ברירה, ישבנו, שתינו בירה, ועוד אחת. ניגבנו צלחת חומוס ושמענו את הרכילות האחרונה מהנעשה אצל התעמרה. היה מרתק.
השיחה קלחה, החומוס היה טוב,הפיתות היו לוהטות, הבירה הייתה קרה, הכוסות היו קפואות על פי כל כללי הטקס וסיבה אמיתית לקום משם לא הייתה לנו. אבל אוטוטו חושך והאוטו שלנו נמצא בצד השני של המדבר. במצב התודעה שהיינו בו, אם היה כביש קרוב, היינו מוחלים על כבודנו וחותכים בכביש אבל אין ברירה, צריך לחצות את המדבר.
יצאנו קצת אחרי 15:00, הג'יפיאס סיפר שיש כ 40 ק"מ עד האוטו, השמש מתחה את הצללים ועידכנה שמבחינתה אין עוד הרבה זמן לסוף המשמרת והלחץ התחיל.
לכביש נבי מוסא הגענו בסביבות השעה 17:00. יש עדיין אור והברירה הייתה בין כניסה מחודשת לשטח בהמשך הכביש לעוד שישה ק"מ של שטח ולהסתכן בתקלה או תקיעה בחושך ולחילופין לקחת את הדרך הארוכה בכביש. הקיבוץ הצביע בעד הכביש. זה מאריך את הדרך בכמעט 20 ק"מ אבל יכולת החילוץ במקרה אם יקרה, פשוטה יותר.
שניים מקצרי המיכל שבינינו לא החמיצו את ההזדמנות להיתקע בחושך בלי דלק בצד כביש 1 העולה מים המלח ובכך סיבכו עוד יותר את הדרך חזרה (מי שלא רכב בלי אורות בכביש 1 בלילה, לא הרגיש את טעמו המתכתי של פחד מימיו).
בקיצורו של דבר, האחרונים שבינינו הגיעו לאוטו בסביבות 17:30 עייפים אך מאושרים.
סה"כ עשינו כולל קטעי הכביש כ 120 ק"מ. סיכמנו שהיה טיול ראוי. שמדבר יהודה ראוי ליותר תשומת לב מאיתנו, שהחומוס בנוקדים ראוי שייכנס למפת הקולינריה המוטורית (לצד הפיצה והכנאפה בשקף והבירה בשריגים) ושהגאסגאס של גיל ראוי לקצת יותר TLC.
קצת נתונים:
ועוד תמונה אחת של המדבר. יפה שם, אינעלדינו.
הקישורים לאלבומים בגוגל פוטוס לא עובדים משום מה....
השבמחקתענוג לקרוא